"קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן עמרם

פסק דין

1.בפני בקשתה של המבקשת, הזוכה בתיק ההוצל"פ, ליתן לה רשות ערעור על החלטתו מיום 8.12.09 של כב' רשם ההוצל"פ בירושלים מר בורשטין מרדכי, שהורה בהחלטתו להעמיד את צו החיוב בתשלומים של המשיב, החייב בתיק ההוצל"פ, על סך 250 ₪ (במקום 1,000 ₪ כפי שהיה עד להחלטה).

ב"כ המשיב הגיש תגובה בכתב לבקשה וצירף מסמכים המראים לכאורה על שינוי במצבו של המשיב המצדיק הפחתת החיוב החודשי, ואף טוען כי העובדות הובאו בפני הרשם הנכבד, גם אם לא נרשמו בפרוטוקול ובלשונו "למשיב אין כל שליטה על עריכת ונוסח הפרוטוקול".

דומני כי תיק זה מעורר שאלה עקרונית, מעבר למחלוקת הפרטנית ולכן החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, שכן בהחלטתי מיום 20.10.10 נתנה לצדדים הזדמנות להביע עמדתם וממילא לא תפגע זכותו של מי מהצדדים (ראה תקנה 120 (א) לתקנות ההוצאה לפועל).

2.העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת והריהן בקצרה כדלקמן:

א.בתאריך 26.3.07 נערכה למשיב חקירת יכולת שבסיומה החליטה ב"כ הרשמת גב' הינדה שרון לקבוע צו חיוב תשלומים חודשי של 1,000 ₪ מיום 28.4.07 ובכל 28 לחודש שלאחריו.

שני הצדדים ערערו על החלטתה של הרשמת אך בדיון בביהמ"ש המחוזי בת"א, הסכימו לקבל את המלצת ביהמ"ש למחוק את שתי הבקשות ולהשאיר את צו החיוב בתשלומים על כנו.

בהחלטתה של כב' השופטת שטופמן נקבע בין היתר בסעיף ה כדלקמן:

"כאמור, סבורה אני כי החלטת ראש ההוצל"פ מאוזנת. ראש ההוצל"פ שקלה את השיקולים הראויים והרלוונטיים בנסיבות העניין, ומכל מקום, סכום צו החיוב בתשלומים החודשי, איננו חורג ממתחם הסבירות ואיננו מצדיק התערבות ערכאת הערעור".

ב.בהמשך ביקש המשיב להפחית את סכום החיוב החודשי ובמסגרת בקשתו זו צירף שאלון. הבקשה הובאה בפני הרשם אדי לכנר שלא מצא צורך לבקש תגובה לבקשה, ודחה את הבקשה בהחלטה מיום 8.9.09, ואף הורה למשיב לשלם את מלוא הפיגורים.

ג.כנגד המשיב הוצאה פקודת מאסר בשל חוב הפיגורים, ועל פי הוראת החוק הובא ע"י המשטרה בפני רשם ההוצל"פ , בעיר מגוריו בירושלים שנתן את ההחלטה נשוא הערעור.

כל שנרשם בפרוטוקול הדיון מפיו של המשיב הינו: "אני מבקש שצו החיוב בתשלומים יועמד על סך של 250 ₪. אני אשלם את הסכום הנקוב בצו המאסר" ובהמשך מספר הטלפון הנייד של המשיב וכתובת מגוריו.

3.בחנתי סמכותו של רשם ההוצל"פ בחוק ההוצל"פ בכל הקשור לענייננו ומצאתי כדלקמן:

א.סעיף 67 (א) קובע את סמכותו של רשם ההוצל"פ, מיוזמתו או לפי בקשה זוכה או חייב לחקור במצבו הכלכלי של החייב, כדי לברר את יכולתו לקיים את פסק הדין. להלן- חקירת יכולת.

ב.סעיף 69 י"ב (א) קובע כי אם לא הופיע החייב לבירור שהוזמן אליו או לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן, רשאי רשם ההוצל"פ להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצל"פ אחר (הדגשה לא במקור).

ג.סעיף 69 י"ג קובע כי במעמד הבירור או ההבאה יברר רשם ההוצל"פ, ככל הניתן בנסיבות העניין, את יכולתו של החייב ורשאי ליתן כל צו לרבות צו תשלומים או שינויו.

ד.סעיף 70 (ד) קובע כי חייב שנאסר יובא לפני רשם ההוצל"פ ורשאי הרשם לבטל את צו המאסר או לקצר את תקופת המאסר, בתנאים שיראו לו ולתת כל החלטה אחרת שתיראה לו בנסיבות העניין. (ההדגשה לא במקור).

4.נראה כי הבחין המחוקק בסמכויות רשם ההוצל"פ בין מקרה בו לא התייצב החייב לבירור או לחקירת יכולת לבין מקרה בו הובא החייב על פי פקודת מאסר.

במקרה הראשון קובע סעיף 69 י"ג כי בעת ההבאה יש לברר את יכולתו של החייב וליתן צו תשלומים או לשנותו.

במקרה השני קובע סעיף 70 (ד) את סמכותו של הרשם לבטל את צו המאסר או לקצרו.